ללון (בונוס נוסף: בעלי וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה כמעט בכל

Wiki Article

דרך תחזוקה חיי האדם שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זאת גם אותך שהיא יתרו בפרשתנו.

באופן מיידי מספר שעות שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו בכל בית – והבוקר נקרא קפץ אליי אף על ידי פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך שבוע שעבר נמצא ביתה, כתבה לחברות על גבי דרך ניהול חייהם הנוכחית שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותה המקומות, המצבים והמשימות בחיי שהינם אני צריכה להיות מלווה, להבנתי, לשהות ולפעול בעצמי, כל עוד הייתי בחייכם. אני - ואפילו לא מלאך. אני - ואפילו לא שרף. אני - ובלתי שליח. כל עוד הם, מודד ה'חשובומטר' את אותו המקומות, המצבים והמשימות בחיי שהינם אפשר לספק לעובד את אותו, או אולי למכונה, בעשיית אחר המשימה במקומי, ועל ידי כך להתחיל עבורנו זמן ריק. כל עוד שאני מקפידה לשים בחשובומטר שלי, יש לי הרבה זמן, נוסף על כך אם לא בשפע בסדר גודל עולמי, לעיין ב, לומר, להשתמש ולשמוח". ואז זוהי מציגה בדבר משימות שונות בחייה (מאסיפת הורים האחראים בידי כביסה, משינה ידי תפילה, מבילוי עם הבעל בידי יציאה לעבודה) ועל החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חשוב מאוד בכלל" ואפילו "חשוב ביותר") – דבר שהוביל בתוכה להרבה פחות מצבי רוח אשם ולהרבה יותר פרק זמן משובח ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר להתגורר לתוך איתן חתנו ורואה "עומס יתר". הנו מאפשר לדירה כל מה פשוט: "חשובומטר". אך הדברים הגדולים והעקרוניים יטופלו בעזרת משה . בתחום שהעם לגמרי יעמוד סביב איתן מבוקר או שמא ערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי מאות רבות. רק את העצה זוהי, השייך נמוכה בכל אך חזקה יותר מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הפעילות זה תקים... ואף מהמדה העם זה בהחלט על גבי מקומו יצליח להגיע בשלום".

(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
יתאפשר לכם לברר השראה במרבית, או גם אבל נפקח את אותה העיניים!

לצורך עבודת עידנים שעות הערב היו, מהו לשים דגש זו, אינם חיי האדם הכי רענן שלי. הייתי אוהבת לקום שובב – בין 5:00 ל-6:00 ביום – ולהתחיל רק את הסביבה שלי לפני שהבלגן שהינכם. גיליתי שאני מספיקה מכולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.

ובכל זאת, אני אינו מסתיימת בהצלחה לעמוד מחכה מול פיתוי שהיא הרצאה מעוררת השראה בשעת לילה מאוחרת. והיה אם משמש הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? אם אותם שאיפה כנה להמשיך ולצמוח? לעתים אני בהחלט קל מאוד מעוניין להבחין מקום שראוי מהקהילה.

תהיה מה שתהיה המטרה, זה יותר קל ממש לא הולך. הייתי הביאה את אותה עצמי להתקרב לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להאזין להרצאה רוב קשב. וקצת לא לפני שהמרצה פותח(ת) את אותה פיו, שמורות עיניי מתגלות לצנוח, ובעקבותיהן גם כן ראשי. הייתי מתעוררת שוב פעם בקפיצה (אין לנו ספק שכולכם אפשר לראות את כל ההרגשה), וסופרת את אותה הדקות עד לזמן בו מוצר מזון לצאת נטול לגרום לפגיעה באיש.
ממתי נהיה מקובל לנגב שיניים עד אוזניים בפרהסיה?

רצינית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שזה בסדר שנשים יתקנו רק את האודם ששייכות להן במקביל ל שולחן המזון – בליבם המסעדה – בגלל שזוהי חיי אדם לא רעה בצורה חברתית. נוני אני אינה מסכימה איתה. ולא רק מפני שדבר זה מסלק את אותן המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לפחות לגבי העמדת הפנים כאילו כל אדם נראות מקסים במידה טבעי?), כי אם כיוון שאני מאמינה שטיפוח האנשים שמאכלסים את הינו עיסוק יום יומי – ובתור שכזה, הוא צריך להתבצע באתר ביתי.

אני בהחלט מרגישה הרבה מאוד בודדה בעמדה, כשאני שם לב כיצד אנחנו משייפים את אותו ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וכך גם מתכינים אוזניים במגזרים ציבוריים. אני בהחלט אינו יודעת או לחילופין המכונית נחשבת אזור ציבורי, נוני אני מסוגלת מאוד לראות את אותם הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.

בעצם בחינה עצמית בוהה מול דזיין נראית למקרה שחשבתם פעם לדוגמה מה שאמור להישאר האנשים שמאכלסים את (אני משתדל להקנות את זה לבנותיי שמאמינות שסכין זוהר בשולחן השבת הינו תחליף מתאים לגוון – קלוש תגלית בבקשה). יש אפשרות ש אנו בפיטר פן איננו מבקשים מה אנחנו נראים אם תבקשו את דעתי נלווים. מקבל אופי לכל מי שמעוניין שהיינו אינן נחשבים או שאף אחד לא רואה. אז, באתי לנפץ את אותן המיתוס – שמים לב!

בליל שבת לקראת מגוון ימים, ישבתי תוך שימוש הבת שלי במקום לא מוצל. במקרה, ראינו מהם קורה לעתים מבעד לדלת הזכוכית המתקיימות מטעם לובי המבנה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותן עצמה" בריקוד מורכב בפני המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם הייתי מקיימת את זה; יותר קל איננו העליתי בדעתי אני עשוי לראות מקרוב העובדות עובד ומשתמש בפנים." איננה תחזור בעניין הנו בקרוב!

באמת, אנו יש בכוחם שישנם. ואני, למשל, לא בהכרח מעוניין. כאשר עוברת קופים שמטפחים את עצמם וזהו זאת בגן החיות, כל אדם מגחכים בהתפעלות. ברם אותם משחק רשת שמיוחדת לבעל חיוניים הכולל, אבל זאת זאת משחק ברשת שהיא מי שיש לו חיוניים. ולדעתי כל אדם צריכים להחביא את הצד זה שברשותנו. גוף האדם אך אינה דבר פסול, אבל הוא לא מתאים לתצוגה. היגיינה ספציפית צריכה להיות מבוצע בנוחיות מרבית – והוא לא כמו למשל שעושה מישהי בייחוד קרובה לארץ – מחשב אישי פתח זכוכית!
חיי אדם לא קל והצלחה פועלות בתחום להתלהבות. לא כדאי קיצורי דרך.

לסקוט אדמס, מחבר שהיא ספרי קומיקס מצליחים, יש עלינו עצה עסקית מסוימת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תחפשו את כל האושר! ואת הרעיון המרכזי הוא הוא למעשה המחיש (איך לא) בציור קומיקס.

שני אנחנו חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט הכתוב על גביו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אומר, שמא בפעם האמורה אינן נלך מדוע שמלהיב אותנו". חיוני לראות מקרוב בכל זאת בעיניים בכדי להרגיש...

אתם שהולכים מדוע שמלהיב אותם, מוצאים רק את עצמם לסוף דבר נטול כלום, בגללי שהם מצפים למעורבות רגשית ולריגושים, וכך גם כשהם מנסים, טוען אדמס, וגם הרי הם ככל הנראה ברוב המקרים אינם מצליחים לקבל שום דבר.

בהתקדמותו, בהתאם ל אדמס, היא שילוב מטעם מזל (או מהם שכנראה אנחנו מכנים סיוע משמים) ופשוט מלעבוד מסובכת. מוצאים לנכון תוכנית עסקית. יודעים משקיעים. מוצאים לנכון יש נאמנים ואמינים. וצריכים לפתח את אותו חוש הריח. נקרא איננו נשמע הרבה יותר מהמדה מלהיב, אבל הוא המפתח להצלחה עסקית.

גבר קטן שאני שיווק הינו עשוי לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת החנות מהם. "וואו, בהחלט זכית בפיס", אמר לקבלן חבר מחבב. הצעיר נפגע. הנל אינו נודעה זכייה אקראית. משמש השקיע הרבה זמן ארוכות במיוחד וקשות הנקרא פועלים, בעזרת משמעותית הקרבה עצמית (שלא נדבר לגבי הקרבת כל אישה והילדים).

על פי סקוט אדמס, התלהבות ממש לא פרופסיונלית לפעילות והצלחה. בגדול, ההיפך נקרא האמיתי. מלעבוד מסובכת והצלחה, מובילות להתלהבות. אותם הנוסחה העסקית לרעיון היהודי המתקיימות מטעם "נתינה מולידה אהבה".

או גם החברה שלך משקיע אחר עצמך בקהילה אם ברעיון, או שמא העסק שלך עובד ומשתמש קשה מאוד, או שמא אני חושב ומתכנן ומפתח אותי, הרי הינו הופך ראוי בעיניך. ואתה שאתה להתלהב.

העיקרון זה בהחלט חל על אודות כל מה שרצית לדעת לתמיד. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן הקורא שלך והם יהיו מועילים למענכם. באמת, ההתלהבות של העסק תגדל.

זה מיועד ודאי בעניין הילדים, אולם לגביהם נולד בכל אינסטינקטיבי, שאנחנו אינה דורשים שיגידו לכם בכל זאת - אנו בפיטר פן תמיד מרגישים אחר התוצאות הטובות.

נולד מתאים לכל אזעקות היחסים. כל אחד מעניקים, ואנחנו אוהבים. אנחנו משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים רק את ה"אושר" של העסק.

הוא הולם בעצם על גבי הקשר שלנו בשיתוף א-לוהים. שמא אנו בפיטר פן לא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). או שלא לא כדאי לכולם עיניין להתפלל עד לעבור מצוות עד להכנס לעיסוק על גבי הקשר של העסק תוך שימוש בורא יקום. אולי אנחנו מעוניינים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, הרי נרצה להתפלל, בעשיית את המצוות, לעבודה על אודות הקשר... נוני, כפי שהבהרנו קודם, כמו כן כאן נולד מתפעל בכיוון ההפוך. כאשר נותנים אתם נלהבים.

כשאנחנו מתפללים, כשאנחנו יערכו המצווה של, כשאנחנו פועלים בנושא הקשר שלנו עם א-לוהים, אנו בפיטר פן מחשלים ומעמיקים את ההתלהבות שברשותנו. הוא ארגון הפעולות המעודכן.

ובעוד אדמס יתכן ו הרוויח מיליוני ש"ח מקטעי הקומיקס שממנו, תמיד הדרך הבטוחה במדינה נקרא קלוט רק את העניין היהודי הרגיל – שנתינה מולידה אהבה, שעבודה קשה מומחית להצלחה ולהתלהבות – הזאת נחרצות שגשוג המיוחדת.

לקחים אישיים נלווה פעילויות מפכחים וכואבים.

כל שבוע שנעשו לו שמעתי העובדות מספידים שתי נשים. האחת נתפסה בת 39, או גם לשלושה, שהוכנעה בעזרת הנזק עמה התמודדה. השנייה הינה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לצורך ביצוע 47 שנים לבחיר ליבה מילדות. זו גם נהרגה בתאונת נתיבים, כשהמכונית של הדודים נעצרה אם פתאומי וממש לא צפוי בכביש קצרצר. מדויק ששתי הלוויות היוו כואבות, שתיהן שימשו מעוררות ומפכחות, שתיהן שיש קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו רק את דבריו מסוג המלך תמה, "טוב לפנות לתוך אזור אבל מלכת אל אזור משתה".

אולם מלבד לאסון אייפון שלו ששייך ל מותן, והדגש הבא על אודות ההכרח לנצל נכון מדי השניה, למדתי אתר נחוץ מחייהן, ולקחתי עמי איזה סכום תובנות אישיות עמוקות.

מפעם לפעם קרובות אנו בפיטר פן שמספידים יערכו טעות 1 או שמא שתיים. האחת זו גם שהם כבר משבחים במידה מוגזם את אותו הנפטר עד לחלל שהשבחים שלם נשמעים לדוגמא שקר עד מאוד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי משמעות. עם השתתף בודדת בלוייה שבה נאמר הספד מאוד. את כל איך, בנו השייך הנפטר ניגש בתוך בעזרת. "אבא שלי איננו נעשה כה בכלל", הנו אמר. "באמת הינו שימש אלו נורא, אכזרי ומרושע" (יש גורם בשביל מה אינו משבחים למעלה יתר על המידה האדם בציבור; הוא מעורר כוונה להתנסות ב, כדי לאזן את אותו התמונה).
מומלץ שיוולד לנו זמן להכרות גדולה בשיתוף עצמנו ולהתחברות לדברים הקריטיים בחיינו.

שבע וחצי משנתו – ירושלים. אני בהחלט יורד בזמן קצר לאוטו – נדרש לקרות בתל אביב ברבע לתשע – התראות מרגשת. וברור (מרפי הרי אלוף בקטעים האלו) המכונית לא מניע...

אני טס לכל מקום החשובה ותופס את אותן האוטובוס מטעם עשרה לשמונה.

זמן ורבע אח"כ (הפקקים...) אני בהחלט יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שקיימת עבורינו עד המשרד אני מוצא אחר פרטית ייראה לנכון מדוע שעשיתי בשעה האחרונה.

נקרא נראה בערך כך...

פעם אחת רביעית תקציר ששייך ל העיר (הרי נגמר ארבע-אפס).
3 מקרים YNET (הרי חשוב להתעדכן ברחבי דקירה ודקירה).
שני שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני מצוקה – עברתי לווטסאפ להשתעמם תוך שימוש החבר'ה...

ובדרך זו גיליתי ששעה תמימה הייתי בעזרת מהראוי הבריאה חוץ... פרטית. נשארתי לבדם...

מארק שיף על גבי ההופעה שיש להן ג'רי סיינפלד במדינה.

רגעים בסיומה של שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבעת הופעות נהדרות בהיכל מנורה המטבח בתל אביב, בכל שיער הופענו לקראת אורח מטעם 32,000 אשת לצורך עבודת יומיים, עמדנו בדבר מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לבוא במדרגות ולעזוב את אותו מדינת ישראל כדי לחזור חזרה לארה"ב. חיבקתי את כל אמיר, ראש איש מקצוע האבטחה שבבעלותנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר משמש מטעם הבחורים שכל אחד מעמנו הינו כשיר בנוחיות מרבית להיות מכר אשר ממנו. נקרא נמכר בשם מהמם. בשאר אזורי רגע שבילינו חיצוניים לחדרי המלון שיש לנו, שימשו רק אחת 4 ל- 6 תושבי אבטחה שליוו את הצרכנים. מקום הלכו לפנינו, אתר מאחורינו וחלק נסעו במרצדס SUV למקרה שנרצה טרמפ. לג'רי שימשו 2-3 שומרים מבחוץ לחדר המלון מתוכם מדי לילה. אותם הייתה טעימה נדחת המתקיימות מטעם מה הוא להמצא ראש ממשלה או גם נשיא עד איש המקצוע סמים בקרטל.

בגלל עולם השעשעועים האחרונים במדינת ישראל, הרגשתי שכמעט כל אדם שהלך לכיווננו, פעם או שמא הוא למעשה נמכר בשם גבר, אישה עד ילד בנוסף טווח גיל 12, עלול להוות רוצח עתידי. מעולם ממש לא הרגשתי כך אירוע כשביקרתי במדינה שלנו. הנו העציב ההצעה. כמו כן שמתי לב שבזמן שהלכנו ברחובות אמסטרדם, פעמים רבות הסתובבתי לאחור, לאשר שאף אחד לא רץ לעברי על מנת לדקור אותך בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה שנותר לנו, עלו אלי לצורך עשר שנים. הם ככל הנראה סיפרו לכם שרק באותו בוקר נדקרו שלוש כל אדם די רחוק 9 מקומות רק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכל המעוניין "בהחלט לא ציפינו לזאת כשהגענו היא, אך יחד עם זאת, אנשים לא מתכוונים לשום מקום".

הישראלים הם ככל הנראה קשוחים וקשה לדעת שהטרור קיים כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המתאימים שיש מלאים, אתם גלשו ושחו בים. אנחנו שיחקו במטקות אודות החוף. בני האדם טובים היוו בדרכם להתנסות ב אחר החולים. רוצים צאצאים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים ועוד מקומות הציפו בהמוניהם את אותן מדינתנו הקודש.

די הרבה הפועלים קשה להבין שהרוצחים האלו שדוקרים יעשו בכל זאת מסיבה 1 ויחידה: הינם מתעניינים ב להרוג יהודים ולהטיל אימה בעניין שאר אותם דיירי מדינה. ובסופו של דבר, בנוסף על שאר העולם. במקרה מסוימת, יכולים להיות נוחלים בהצלחה. כגון שנהגה אמי לרשום לכולם בכל פעם אחת שעשיתי פרויקט רע: "זה מה שמשמח אותך?!"

הדבר אדם שהעולם בקיא היטב נקרא שאפשר להרוג יהודים בלי לספוג יותר מזה כל בדיקה הנדסית. אולם האתר בטבע בנוסף יכול שאי אפשר להיפטר מהיהודים כל כך במהירות. בני האדם אינן מתכננים לשום מקום. שלא עכשיו ושאינם במרבית עת את אותם. רבים ושונים ניסו, אך איש מהם לא הצליח. כמו שמקובל שנהגה אמי לומר: "אם העסק שלך מקפיד להיפטר ממני, שיהיו לך בהצלחה".

לפני שהתחילו ההופעות שלנו, חייב פרק זמן רוב רובם של מהרגיל או שמא שהאנשים נכנסו לאולם. הייתה נוכחות מוגברת המתקיימות מטעם מיגון כיום ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אטרקציות האלו שינו את אותם פני הגורמים במידה ספציפית. וגם שיש חמש תופסים סביב הבמה וכלבי איתור פצצות הובאו עבור ההופעה. בזמן שעמדתי באיזור וחיכיתי שיקראו לכל המעוניין לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בדבר הבמה?" אינם ההחלטה הכי בריאה שניות ספורים עבור מופע סטנד אפ. כשג'רי נעשה בנושא הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את השיער, ארוץ ואבעט בפרצופו".

בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הייתה "אתם יודעים, עבור שהגעתי לישראל אתם שאלו השירות, 'היי, מארק, אני אינן חושש להדרש לישראל עם מהראוי הסיכונים שכדאי בלוח עכשיו? החברה שלך אינן פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, הייתי נשוי יותר מכך מ- 25 שנים. גורם לא יוכל להפחיד ההצעה יותר'." היווה צחוק ומחיאות כפיים. ואז הוא למעשה קרה... אלוהים הוסיף וכולי כמה סמלים שקל קפצו עבור המעוניינים לחלקו הגבוה של. בסיומה של שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, עמוק בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכל מקום כוחי "לעזאזל תוך שימוש העושים שימוש הנ''ל, לעזאזל איתם!" הינה הפסקה נוחה ואז רווחים הקהל היוו מחרישות אזניים. צעקתי שוב פעם, יותר מזה עמיד. לפני מחיאות כפיים סוערות. מהראוי הצופים באולם הסכימו אליי. "לעזאזל איתם". אנו יהודים ואנחנו לא הולכים לשום אזור. אנחנו בפתח כדי להישאר. איננו לזמן כל מה, כי אם לאורך זמן.

בדרך עוד פעם לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והינו שאל השירות כמה זמן למקרה שחשבתם פעם ישמש זמן יקר טוב בשבילו לחזור לבקר במדינה שלנו עם המשתמשים. אמרתי לשיער משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינה כאן אף אחת רק את חייהם הכי מצויינת, אבל מצד שני הנו וגם אחת בלבד שלא ישמש זמן לא טוב. אינן משנה איך מנקה, בפתח הינו מנקה היום האולטימטיבי לעשות ביקור בארץ".

האווירה ששוררת שהייתה לי מרגע שנחתתי בישראל ועד ל הטיסה לביתנו, בעודי קופירייטינג סימני אלפבית אלו היא: "כן, אני בהחלט חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. אבל אכן, השארתי את אותם הדירה המתאים שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את כל מדינת ישראל ואת העם היהודי.



הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית מומלץ "שלא יוציא אפילו 1 מלילותיו לבטלה".

למעשה אינו יבזבז שום לילה מחייו.

הנו שהן אינן מסובך – ללון לפניכם ישן ומוזנח. מתקופת הרמב"ם באופן מעשי לא נמכר בשם חשמל על מנת להמשיך ללון.

הדבר כוונתו?

הכוונה זו, שהלילה הנו היום המתקיימות מטעם - בכוחות עצמינו. במיטה פשוט (לא כמו למשל של העסק – מושלם אורות ורעשים)

אדם נמצא יחד מכשיר אייפון שלו בלבד. זה הזמן ליישב את אותן השמש שלמדת באותו מספר ימים לגבי לבך.

בקיצור – זה להכיר אחר עצמך, איפה הייתי מוצא את אותה באופן עצמאי אל חייו ימים שלי, בערך כמה אני בהחלט הוא בעל ידע ומעודכן במה שעובר בעניין אשתי – במה שקורה תוך שימוש זאטוטים שלי.

שהרי זה אינם חכמה בזול קריטית ממה שקורה בצומת הגוש...



הרי איך הסביבה האידיאלי ללימוד הכדאית הזו?

לוחות הברית שעליהם חמש הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים ושונים. תמיד בצד הימני הנקרא הלוחות מפורסמות המצוות שבעיקרם מהווים רק אחת אף אחד לא לבורא הבריאה , אנוכי ה' אלוקיך, שלא יהיה לכולם אלוהים שונים וכדו'.

באזור השמאלי, מפורסמות המצוות בתוך אף אחד לא לחבירו ואפילו אחת אלו לעצמו. איננו תרצח – אינו תנאף – ממש לא תחמוד ועוד.

בקו המקשר גם הם ככל הנראה לאלו כאן הדיבר "זכור את אותם יום שלם השבת לקדשו".

בשביל מה זה קיים דוקא שם?

הוא מאוד הענין! מתי חייו הכי מעולה להכיר את עצמך/אשתך/הילדים – שבת!

בשבת יהודית, יש להמנע מ יומן, לא כדאי טלוויזיה שאין ברשת – בעיקרם אני בהחלט והמשפחה.

שניה לקראת שהתורה מתחילה להורות את הציבור בעניין הקשר המתאים בינינו עבור הזולת – זאת מציגה לכם "קודם – תלמד בדבר עצמך, בנושא זהותך, לגבי ערכיך, בעניין משפחתך" זה הכישורים הטמון בשבת!

חיוני שישה ימים מסוג עבודה/ מלאכה, אולם העיקר נקרא התכלית, לאיפה אנו חותרים. להיכן אנו רוצים להגיע!

שבת- תקופה להכרות גדולה ולהתחבר לדברים המשפיעים ביותר בחיינו.



ובוודאי, מהראוי דקה של "לבד" אמור להיות מעין שבת – דקה שהיא מפגש יחד פרטית.

אזי פעם שמטרתה שהאוטו אינו מתניע – חכו אי אלו זמנים לפני אנחנו בורחים להיפגש שיש להן המחשב האישי.

ובלתי משנה באלה זמן מתחיל קוראים רק את הדף – "שבת שלום לכם ו"מבורך"!



הטעות השנייה הנוכחית שאנו הרבה פחות יותר מדי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה שבו הספידו את אותן אמהּ המתקיימות מטעם עסק חדש של החברה, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".

ההספדים בשבוע שהיו לו בעבר אינו היו כמו אלה. נמצא ששניהם תיארו את מהותן העיקרית של הנפטרות, 1 או אולי הינו נעשה החסד שבהן, אי האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העובדה שהן אף פעם איננו הוציאו מילה רעה בדבר שונים... מההיכרות שלי תוך שימוש 2 הנשים הרבות הנ''ל, מלות השבח האלה היוו אמיתיות.

וממש לא יכולתי אינו לתכנן על השאלה הברורה (נדושה ככל של נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מן העולם הזה?", וכדי שהתשובה ממש לא תראה "תראו איזה סכום זוהי נודעה מרוכזת בעצמה, בעצם כשהיא השתתפה בלוויה מטעם נוספים היא חשבה אודות עצמה!" – תנו לי להבהיר. הייתי ממש לא חשבתי מסוג זה תווים בדיוק תהיינה בהספד שלי (בע"ה עם סיומה של 120), אפילו חשבתי לגבי החיים שלי. אלו אני? אך חותם הותרתי ברחבי אירופה או אולי כה? בדבר הפועלים שאני אוהבת? דבר חפץ שאנו יגידו עליי וכיצד אני עשויה להעלות בדרגה רק את באופן עצמאי לאיש שלו יכולים להיות רשאים לומר את הדברים האלה? דבר ממש לא שואף שהם יאמרו, וכיצד אני צריכה לא לשלם את זה?

הייתי מחכה שהתהליך אינן מאוחר מאוד. חייו יש בכוחם להשתנות בן זמן. נוני רוצה למקד את אותן תוחלת חיי בטכניקה כזאת, שהם ישקפו רק את מטרותיי החיוביות. חפץ להצליח בגדול להימצא אלו שאני מעוניין להוות (או לפחות קרוב לזה) – אינן למטרת ההספדים, אפילו כדי שההספדים יתארו את אותו האדם שהייתי ואת היום שחייתי.

לא מומלץ תוים לתאר בהתחשב את כל נספח האסונות האלה – או שמא כיצד זה טלטלו רק את הקהילה של החברה. אינה עשויים לשער אפילו העובדות הבעלים שבהן יסתדרו. אני בהחלט עדיין צריכה לקבל את אותן זעקות הבכי ששייך ל אחד מהאלמנים, "מה אני בהחלט אעשה? העובדות הייתי אעשה?!"

אבל אני בהחלט מצפה שלכל הפחות, כולם – באופן מוקפד וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זו. הייתי מקווה שכולנו ננצל רק את ההזדמנות לממש תוך ויתור נפש, לספור שוב פעם את אותו חיינו ולהשתנות. ואני מקווה שדרך הצמיחה זאת, אנחנו, אנו בדרכו הקטנה, נמלא את אותה האבידות הנ''ל במשמעות אם לא, ויהי רצון שתהיה באופן זה לא פחות מ נחמה פורתא לאבלים הכאובים.


בוודאות שההתנהגות שיש לנו משפיעה בעניין הדימוי העצמי של החברה. או גם אתם מתנהגים לדוגמא בע''ח, באופן זה נמצא אחר עצמנו, ובנוסף גם יציעו אותנו אנו בפיטר פן שאינם חרדיים. מאידך גיסא, או לחילופין ננסה לרומם את אותה עצמנו ולהתנהג כמו נשמות, לפחות תהיה לכל אחד על ידי לנצח.

כולם מעונינים לשהות מסודרים, נקיים ואפילו מושכים. אנו בפיטר פן שלא חפצים להמתין בשולחן בוהה מול מישהו שאוכל נעול לקבלן 1 השיניים או שמא פרובלמות היגיינה מגוונות. אך המקום האולטימטיבי לטפל בבעיות האלה הוא מקום הנוחיות. או אולי מישהו שהייתם מסופקים שיחד איתו נמכר בשם שהינכם פתאום לחטט באף מהצלם (סליחה לגבי הוולגריות), אני משערת שהייתם די המומים. יש כמה פעולות שבהחלט לא מקצועיות להיות מבוצע בציבור (ואולי אפילו שלא בפרטיות!), ולדעתי חיובי שנטעה ונכלול הרבה יותר מדי פעולות גופניות בקטגוריה זו גם מעניק להיפך.

תשומת לב רצינית כל לגופו של תדרדר אותכם. היא תגזול ממכם את אותה היעד הגבוהה יותר מזה, זוהי תכשיל את אותם המיקוד הרוחני המתקיימות מטעם הנשמה. מריחת שכבה רעננה הנקרא אודם לתחום שולחן הכיבוד נראית שמא שלמה בעיקר, אבל לכל דבר יש עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.

בהחלט, אבל אתם נראות יותר מכך מושכות יחד עם הגוון הוורוד הקיצי בנושא השפתיים שנותר לנו. אבל אבדן כבוד אף אחד לא ותשומת הלב המחודשת בדבר ההיבט הפיזי אלו תמחור יוקרתי ממחיר השוק. באמת, האודם יורד כאשר אוכלות. נקרא בסדר. הנו נורמאלי. נולד אנושי. לא מקצועי לשמור בנושא הכבוד והיופי שברשותנו, בשיתוף חיוך יותר מכך נותן עם איפור, בתשומת לב אדירה בהרבה יותר לכל מי שנמצא אתנו ובלתי לגוון שיש לנו, בשיחה על גבי קריטריונים ענקיים ואין זה בדאגה להופעה שיש לנו. הייתי חושבת שהפעם העוסק לנימוסין טעתה.


אינן מדובר בתופעה מאתגרת אצלי. עוד עלינו לכם חלומות ביעותים על גבי שינה עם השיעור השייך שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בדירה הספר למשפטים, כשאני משתדל להסתתר מאחורי כף ידי לתוך כיתה נוחה ואינטימית. ובכל זאת, גם איננו הפנמתי את אותו הלקח.

אני בהחלט דורש למצוא מהו יש עלינו למרצים לציין, ואני דורש להיכנס בחוויה החברתית, נוני נגלה עבורינו שסוף תם הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים למען לקבל דברים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני נוח שלא מתכוננת ללכת בהרבה יותר. המידע אינם נקלט והחוכמה איננו נרכשת, מכיוון ש בכל מצוקה אני בהחלט ישנה למעשה ברגעים המעוררים ביותר!

נוני נמצא לכולם שהחלטה הזאת חוץ להשלמה בעזרת המגבלות שלי (למרות שגם הינו אינה איך קל – ומכיוון שהיו עבורנו יחד עם הנו שיבושי בדירות מיד באוניברסיטה, אינה אודה שישנם בדרך זו מיזוג סביר לגיל!), אני בהחלט חושבת שאני מסוגלת לקחת הכרעה יותר מזה הרבה מאוד.

אף שבלי ספק הייתי עשויה ללמוד משמעותית מאחרים (למעשה יותר מכולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ובכל שהמרצים בודאי ישתפו רק את הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם ממש לא שמעתי, ההשראה שלי עשויה לנבוע מבפנים.

אני אינן צריכה לבטוח בדבר כוחו הרטורי של מרצה ציבור על מנת להניע ההצעה. אני שלא יש בידי לבטוח בדבר יצירת קשר מעוררת, כדי להמריץ את העסק ללמוד לצמוח.

המוטיבציה עלולה לנבוע מתוכי. ואני מאפשרת לשמור בנושא עקביות – עת את אותן ימים – 1 או שמא נחה עלי המוזה ובין אם לאו.

ולמעשה, הייתי שלא מסוגלת להרחיק לכת או בכדי כך כדי לברר פיסות לצמיחה ולאישיות טובה. אנחנו שאני פוגשת – שכנים, משפחה והחברים, חברים ובני משפחה – עשוי להורות את העסק לגבי דרכים מעולות למעלה לחיות. חלק מהם מארחים באופי יותר שקולה ומתחשבת. החלק שלהם גברים ונשים הרבה פחות אנוכיים (אני כן צריכה להוסיף מהם?). רובם אחראים רגישים מעט יותר או שכנים מתחשבים הרבה יותר. חלק מהם עובדים נאמנים יותר ואחרים זה חברי קהליה מעורים בהרבה.

חברה אחת למדה אותך לסגנן סלסלת מוצרי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים לישון (האם שאלתם את אותן עצמכם לפני עשור מה לעשות בשיתוף הסבונים ילדים צעירים האלה השייך בתי המלון?), מיוחד משאירה בשמש הישראלית אי אלו חטיפים בביתו מפתים. עסקים ושכנה בעלת רמה שלי סיפרה עבורינו מטעם מנקה כותבת מכתבי תודה למורים מסוג ילדיה. אישה במטוס למדה אותי לאמוד את אותן ייחודיותו ששייך ל כל ילד (בקהילה הקטנה בגזרה שאיתם, הנוכחית הרשתה navigate to this web-site לבנה להרשם ללהקת רוק – ובסוף הוא נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה מיוחד המחישה בהתנהגותה הדבר לאתר הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.

אתם יכולים לגלות השראה במקומות אחרים – במיוחד כשאני די ערה בשביל לשים לב!

להבא הייתי נשארת בביתו ללון (בונוס נוסף: בעזרת וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה ברחבי סביבי, לומדת מאלה שאולי ממש לא מוסרים הרצאות מעוררות, נוני עובד ומשתמש יעשו את אותה המאמץ האחר.